אשתר נ' לביטוח בע"מ

פסק דין

א.עובדות הצריכות לעניין:

1.בפניי תביעה של בעלת רכב אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 17.1.11.

2.התובעת פנתה לשמאי מר יוסי ג'יבלי הררי על מנת שיעריך את נזקי רכבה והוא העריך את ערך רכבה בסך של 30,000 ₪ והנזק הגולמי בסך של 24,957 ₪ כולל מע"מ המהווה 83% מערך הרכב עפ"י מחירון מקובל. שרידי הרכב הוערכו על ידו בסך של 3,600 ₪ המהווה 12% מערך הרכב. דהיינו, חישוב הפיצוי הכולל הוא 27,050 ₪ (להלן: "חוות הדעת הראשונה").

3.חברת הביטוח/הנתבעת, שילמה רק חלק מהסכום כאשר היא סירבה לשלם הסכומים הבאים: הפרש שכ"ט שמאי בסך 1,392 ₪, הפרש תביעת שווי רכב בסך 9,000 ₪ וכן אגרת כיבוי אש בגין חילוץ בסך 99 ₪.

4.התובעת פנתה לשמאי מר יוסי ג'יבלי הררי על מנת להיוועץ עימו כיצד לפעול והוא עצמו כתב וניסח את כתב התביעה אליו צירף "דו"ח חוות דעת של מומחה" (להלן: "חוות דעת שניה"). בכתב התביעה פורטו הסכומים המפורטים בסעיף 3 הנ"ל וכן נוסף שכ"ט השמאי בגין חוות דעת שניה בסך 928 ₪. סכום התביעה הכולל של התובעת הינו 11,419 ₪.

ב.הכרעה:

לאחר לימוד יסודי של כל מסמכי בי-הדין ושתי חוות הדעת וכל המצורפים להם, ושמיעת הצדדים, אני קובעת כדלקמן:

1.שכר טרחת השמאי:

א.שכר טרחת השמאי בגין הכנת הדו"ח הראשון ללא ספק גבוה באופן חריג. ביהמ"ש נמנע מלהתערב בשכר טרחה של שמאים במיוחד כאשר לא ניתנה חוות דעת נגדית אך כאן הסכום בולט בחריגותו עקב גובהו. סך של 2,262 ₪. השמאי הסביר את שכר הטרחה הגבוה באומרו כי "מדובר באובדן כללי שגובה הנזק הוא 30,000 ₪ ומכאן נגזר גובה שכרי". יש לציין כי אין זה מדויק ששכרו של שמאי נגזר אך ורק מגובה הנזק. יש לבדוק מהן הפעולות שעשה השמאי, מספר הבדיקות של הרכב, המרחק ממשרדו למקום המצאות הרכב, פעילותו לבדיקת הערכת עלויות של חלקים ועוד.

ב.במקרה שלפנינו השמאי ערך בדיקה אחת בלבד וגם אם לא ציין זאת, אני מניחה כי הוא ערך בדיקת עלויות של חלקים כפי שפרט אותם בחוות דעתו. יש לקחת זאת גם כן בחשבון.

ג.במקרה שלפנינו נערכה רק בדיקה אחת של הרכב, נעשתה בדיקה של עלויות החלקים, הרכב הוא מכרמיאל ומשרדו של השמאי אף הוא בכרמיאל.

ד.לפיכך, אני מעריכה את שכר טרחת השמאי כ-1,700 ₪ בלבד כולל מע"מ.

ה.לאחר שפנתה לשמאי התובעת כאשר לא קיבלה מלוא הפיצויים מהנתבעת לצורך ייעוץ פעל לכאורה כמשפטן: ניסח וכתב כתב תביעה, דבר שרק עו"ד, עפ"י החוק, מותר לו לעשות, או לתובע עצמו. כמו כן חווה"ד השניה הינה בעצם חזרה על כל האמור בחווה"ד הראשונה. לכן, אינני רואה כל מקום להעניק לעורכה שכר טרחה נוסף. הייעוץ שהשמאי נתן לתובעת הינו ייעוץ משפטי טהור גם אם משולבות בו קביעותיו עוד מחווה"ד הראשונה לגבי הערכת הנזקים.

ו.לפיכך, אינני רואה מקום להוסיף שכר טרחה נוסף על סך 1,700 ₪ המפורט בסעיף ד'.

2.הפרש קביעת שווי רכב:

א.השמאי הודה כי לא ידע על העובדה כי בשנת 2002 הוכרז הרכב אותו בדק כ"אובדן להלכה". חברת הביטוח,הנתבעת, טענה כי יש לעובדה זו משמעות רבה לעניין קביעת ערך הרכב. לא הומצאה ע"י חברת הנתבעת חוו"ד השמאי אשר הכריז על הרכב כ"אובדן להלכה" ומכאן שלא ניתן לדעת מה היה אחוז הנזק, והאם בכלל נקבעה ירידת ערך. ישנם כמה סוגי אובדן להלכה ובד"כ אם נקבעת ירידת ערך היא עומדת על כ-20% ובוודאי שלא 30% כפי שקבעה פה חברת הביטוח הנתבעת. ישנם מקרים שאף לא נקבעת ירידת ערך גם כאשר הרכב מוכרז כ"אובדן להלכה" ומוחזר לכביש משופץ ומתוקן.

ב.מאחר ולא הומצאה חווה"ד אשר הינה מהווה בסיס לקביעת ירידת הערך, אני קובעת על דרך אומדנה, כי ירידת הערך בתאונת הדרכים שהיא נשוא תביעה זו הוא לא 30% כפי שסוברת הנתבעת אלא רק 15%.

3.אגרת כיבוי אש בגין חילוץ:

אני מקבלת מסמך זה וקובעת כי על הנתבעת לשלם סכום של 99 ₪.